7 כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃
7 נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם וְגוֹ׳. ״לָהֵן״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וְכֵן ״בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם״ – ״אֲבִיהֶן״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ: ״וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״. וְזֶה לְפִי שֶׁבְּעִנְיַן הַיְרוּשָּׁה אִם אֵין לוֹ בֵּן הֲרֵי הֵם עוֹמְדִים בִּמְקוֹם זְכָרִים לְכָל דָּבָר, עַל כֵּן אָמַר ״נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם״ כִּמְדַבֵּר לִזְכָרִים, לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם כִּזְכָרִים לְכָל דְּבַר יְרוּשָּׁה. אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁאָמַר ״וְהַעֲבַרְתָּ״ הַמּוֹרֶה עַל לְשׁוֹן עֲבֵרָה, אוֹ לְשׁוֹן הַעֲבָרַת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט מִצַּד שֶׁהֵן נְקֵבוֹת, עַל כֵּן אָמַר כִּמְדַבֵּר לִנְקֵבוֹת: ״וְהַעֲבַרְתָּ נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״.
8 וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁאָמְרוּ: אָנוּ בִּמְקוֹם בֵּן עוֹמְדוֹת, וְאִם לָאו תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ, נִרְאֶה שֶׁדִּקְדֵּק זֶה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ: ״כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, מַשְׁמַע הָא אִם הָיוּ לוֹ בָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו אֵין לוֹ בָּנִים מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁעָה אַחַת לְאַחַר מוֹתוֹ לֹא הָיוּ תּוֹבְעִים כְּלוּם, וְלָמָּה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמִּמָּה נַפְשָׁךְ הָיָה בָּטֵל, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ. וּמִטַּעַם זֶה דִּקְדֵּק רַשִׁ״י בִּלְשׁוֹנוֹ לְפָרֵשׁ ״כִּי אֵין לוֹ בֵן״ – הָא אִם הָיָה לוֹ בֵּן, וְלֹא פֵּרֵשׁ הָא אִם יֵשׁ לוֹ בֵּן.
9 וּפְשׁוּטוֹ כָּךְ הוּא, כִּי מִדְּקָאָמְרוּ ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ״, וְכִי יְרֻשַּׁת הַבָּנִים תָּלוּי בְּהִשָׁאֲרוּת שֵׁם אֲבִיהֶם? וְעוֹד, לָמָּה אָמְרוּ מִתְּחִלָּה ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, מַשְׁמַע הָא אִם הָיוּ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עַכְשָׁיו בָּעוֹלָם מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ אוֹמְרִים דָּבָר זֶה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״ כִּי בֵן אֵין לוֹ, מַשְׁמַע שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי כִּי אִם בִּמְצִיאוּת שָׁעָה זוֹ. אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, מִמָּה נַּפְשָׁךְ, אִם אֵין אָנוּ חֲשׁוּבִים זֶרַע – הֲרֵי בָּנִים לֹא הָיוּ לוֹ מֵעוֹלָם, אִם כֵּן ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ״, וְתִתְיַבֵּם אִמֵּנוּ לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ; וְאִם אָנוּ חֲשׁוּבִים זֶרַע, אִם כֵּן ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בֵּן עַכְשָׁיו לְיָרְשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ בִּמְקוֹם בֵּן. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״כִּי אֵין לוֹ בֵּן״ קָאֵי אַשְּׁלְמַטָּה, שֶׁאָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וּפֵרוּשׁ זֶה בָּרוּר וְנָכוֹן.
